החלטה בתיק בר"ע 53894-11-12

1.    לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (השופטת שרה ברוינר ישרזדה ונציגת הציבור גב' לאה ברבש, ס"ע 52627-06-11), מיום 11.11.12, בה נדחתה בקשת המבקשת להורות למשיב להגיש תצהיר מגובה באסמכתאות בנוגע למקום העבודה בו החל לעבוד לאחר סיום יחסי העבודה עם המבקשת, בנוגע לשכרו ותנאי העסקתו שם, וכן לקבוע מועד לחקירתו של המשיב על תצהירו זה.

2.    בין הצדדים מתנהל הליך בבית הדין האזורי, בו מתבררת תביעת המשיב נגד המבקשת, חברה העוסקת בעבודות צורפות, לתשלום פיצויי פיטורים, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, הפרשי שכר וזכויות סוציאליות שונות. בהחלטת בית הדין האזורי, מיום 10.5.12, נקבעו, בין היתר, מועדי הגשת תצהירי הצדדים וצירופיהם. ביום 17.10.12 התקיים דיון הוכחות בתיק. בתום הדיון קצב בית הדין האזורי מועדים להגשת סיכומי הצדדים.

3.   אחר זאת, ביום 28.10.12, הגישה המבקשת בקשה להוספת ראיה. המבקשת טענה בבקשתה כי לאחר דיון ההוכחות נודע למבקשת לראשונה שהמשיב החל לעבוד סמוך לאחר מועד עזיבתו את המבקשת אצל צורף אחר, בשכר גבוה משמעותית מהשכר אותו קיבל מהמבקשת. המבקשת טענה כי הוכחת עובדה זו תוכל להבהיר את הנסיבות האמיתיות להתפטרות המשיב ללא הודעה מוקדמת. אשר על כן התבקש בית הדין האזורי להורות למשיב להגיש תצהיר מגובה באסמכתאות בדבר מקום עבודתו החדש, מועד תחילת עבודתו, שכרו ושאר תנאי העסקתו. כמו כן התבקש בית הדין האזורי לאפשר למבקשת לנהל חקירה של המשיב אודות תצהירו.

4.  בית הדין האזורי, בהחלטתו מושא הבקשה שלפני, אחר עיון בתגובת המשיב, קבע כי אין בידי המבקשת ראיה חדשה שהיא מבקשת להציג, בדמות עד או מסמך, אלא כי המבקשת מנסה לדוג ראיה, תוך שהיא מבקשת לכפות על המשיב ליתן תצהירו. בית הדין ציין כי אחת הסוגיות העיקריות השנויות במחלוקת הינה האם המשיב פוטר או התפטר. בית הדין הפנה לאמור בסעיף 19 לכתב ההגנה, בו טענה המבקשת כי כשלושה חודשים קודם לסיום העבודה פנה המשיב למנהל המבקשת ודרש שתפטר אותו מכיוון שיש לו קבלן שרוצה שיעבוד אצלו. בית הדין קמא קבע כי למבקשת, להבדיל מבא כוחה, היתה העובדה הנטענת ידועה מזה כבר. אולם המבקשת נמנעה מלהעלותה בכל השלבים, כולל בעדויות מטעמה. עוד נקבע כי ברור שלאור הטענה בסעיף 19 לכתב ההגנה היה מקום להניח כי בדיקת סוגית מקום עבודתו החלופי של המשיב נדרשת כהכנה לקיום ההוכחות. חרף זאת, לא נתבקש כל גילוי מסמך ספציפי בנושא ולא נערכה כל חקירה.

5.  בית הדין סבר כי המבוקש הינו בפועל בקשה לקיים מחדש ההליך המקדמי של גילוי המסמכים, וזאת לאחר תום שלב שמיעת הראיות. זאת אין לאפשר, כך נקבע, בנסיבות העניין. בית הדין קבע כי אין לכפות על המשיב, לאחר מיצוי הליכי הגילוי, ליתן תצהיר על מנת לגלות מסמכים נוספים. בוודאי אין לעשות כן, לאחר ששמיעת העדויות נסתיימה , ובמיוחד באשר לא הייתה כל מניעה לבקש את הצגתן של הראיות בשלבים קודמים. אף אם טרם הוגשו סיכומי הצדדים, הרי ששלב ההוכחות הסתיים ואין מקום לפתוח אותו להגשת תצהיר ולחקירה תוכנו.

6.   בבקשתה לרשות ערעור טוענת המבקשת כי נודע לבא כוח המבקשת לראשונה כי המשיב החל לעבוד סמוך לאחר מועד עזיבתו את המבקשת  בשכר גבוה משמעותית. עובדה זו, אם תוכח, תוכל להבהיר לבית הדין האזורי את הסיבות האמיתיות להתפטרות המשיב ולאור יתר טענות המשיב בחקירות הנגדיות, במעמד דיון ההוכחות מיום 17.10.12. המבקשת טענה כי התיק נמצא בשלבים של לפני הגשת סיכומים וכי היענות לבקשה לא תעכב המשך הטיפול בתיק. המבקשת טענה כי אף אם הייתה לה "ידיעה" לפני דיון ההוכחות הרי שהיא לא ייחסה לעובדה את המשמעות המתאימה ולא הודיעה על כך לבא כוחה, בשגגה ובתום לב, בשל העובדה כי אי לה ניסיון בניהול תיקים כאלה. נטען כי, בית הדין קמא טעה עת החמיר עם המבקשת, למרות השלב בו מצוי התיק ולמרות הקבוע בפסיקה. המבקשת טענה כי על פי הקבוע בחוק ובפסיקה, בתי הדין לעבודה משוחררים מכבלי דיני הראיות.

7.   ביום 3.12.12 הגיש המשיב תגובתו לבקשת רשות הערעור, מבלי שנתבקש על ידי בית הדין. המשיב טען כי הבקשה טורדנית ובלתי מוצדקת, וכי יש לחייב המבקשת בהוצאות. נטען כי המבקשת העלתה את הטענה כבר בכתב ההגנה אולם היא זנחה אותה ונמנעה מלחקור בעניינה. המשיב טען כי לא יעלה על הדעת שלאחר סיום הראיות המבקשת תעתור להוכחת טענות שהועלו על ידה. המשיב הלין כי הבקשה להוספת ראיה אינה חובקת בתוכה את הראיה שמבוקש להוסיף אלא מהווה דרישה לכפות על המשיב להמציא ראיות נוספות שיצדדו בטענותיה. לטענת המשיב היענות לבקשה תחזיר את הדיון בתיק אחורנית ותגרום לסחבת שלא לצורך. מה גם שראיה זו, כך לטענת המשיב, אינה משנה לעניין אקט הפיטורים שכן לא מצפים מאדם מפוטר לשבת בחיבוק ידיים ולהמתין לישועה, בעוד מוטל עליו עול פרנסת משפחה. המשיב טען כי המבקשת מתעלמת מהפסיקה באשר להוספת ראיות.

8.  לאחר שנתתי דעתי לטענות המבקשת והמשיב, אני מחליט שאין להיעתר לבקשה. הלכה היא כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בעניינים שבסדרי דין, אפילו סבורה היא כי ראוי היה לנקוט דרך דיונית אחרת, ובלבד שההחלטה שהתקבלה אינה מנוגדת לדין, ואינה גורמת עיוות דין לאחד הצדדים (רע"א 2444/08; רע"א 2508/08 נטו מ.ע. אחזקות בע"מ ואח' - אהרון כהן ואח', ניתן ביום 21.12.08). קביעת בית הדין האזורי אינה באה בגדרם של מקרים אלו.

9.  לא מצאתי כי נפלה טעות מהותית בהחלטת בית הדין האזורי. אומנם הכלל הוא כי יש להבטיח גילוי רחב ככל האפשר של המידע הרלוונטי למחלוקת. עם זאת, כלל זה אינו חף מחריגים. חרף חשיבות זכות הגילוי אין מדובר בזכות מוחלטת. כנגד עקרון הגילוי ניצבים ערכים של יעילות הדיון, הגנה על אינטרסים לגיטימיים של הצד המגלה ועוד (ע"ע 482/05 שלומי משיח - בנק לאומי לישראל בע"מ, ניתן ביום 22.12.05). העובדה הנטענת, מושא החלטת האזורי, על פיה המבקשת ידעה כי למשיב היתה אפשרות העסקה חלופית עובר לסיום העסקתו במבקשת, נרשמה בכתב ההגנה. כתב הגנה זה הוגש באמצעות בא כוח המבקשת, אשר, מטבע הדברים, היה מודע לתוכנו. מעיון בפרוטוקול הדיון עולה כי, על פני הדברים, עובדה זו לא נחקרה. שלב ההוכחות הסתיים בתיק האזורי. בית הדין האזורי הורה לצדדים, ביום 17.10.12, להגיש סיכומיהם. משאלו הם פני הדברים, מקובלת עלי מסקנת בית הדין האזורי לפיה לא היתה כך מניעה לבקש את הצגת הראיות בשלבים מוקדמים. לא מצאתי טעם המצדיק התערבות בקביעת בית הדין האזורי, לפיה אין בידי המבקשת ראיה חדשה שהיא מבקשת להציג אלא המבקשת למעשה מנסה לדוג אותה ראיה, תוך שהיא מבקשת לכפות על המשיב להגיש תצהיר. לאור האמור, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטה הביניים של הערכאה הדיונית המצדיק מתן רשות ערעור.

10. סוף דבר - הבקשה נדחית. משבית הדין לא הורה למשיב להגיש תגובתו, לא מצאתי צידוק ליתן צו להוצאות.

ניתנה היום,  כ' כסלו תשע"ג ( 04 דצמבר 2012 ) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: